תקציר
בסוף המאה ה-19 תפתחה בקרימינולוגיה האסכולה הפוזיטיביסטית . אסכולה זו דגלה בגישה דטרמיניסטית וסברה כי יש לאתר את הגורמים לפשיעה, את התכונות הפתולוגיות באישיותו של העבריין ואת הסביבה המקיפה אותו. עפ"י רוב, האמינו בעלי אסכולה זו, באפשרויות ואף בצורך בטיפול בעבריין ובשיקומו .
כאשר מדובר בעבריינות נוער, ניראה כי גישה זו מיושמת כיום בדין הישראלי ובפסיקת ביהמ"ש על ערכאותיו השונות. על פי החוק ופסיקותיו השונות של בית המשפט העוסקים בעבריינות נוער, הנטייה היא לרוב לשקול תחילה את שיקול השיקום על פני שיקולים של גמול והרתעה, אף כי גם שיקולים אלו באים בחשבון.
במהלך השנים הועלה רבות הנושא של שיקולי הענישה בעת מתן גזר הדין, המשנה לנשיא מ' אלון עמד על שיקולי הענישה ומטרותיה : " בין היתר על השופט לשקול את אופייה של העבירה ונסיבותיה ; את עולמו של העבריין, עברו ועתידו; את הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע והרתעתם של עבריינים בכוח ; את מידת התגמול וחובת השיקום".
כאן המקום להפנות את כך שלפי הגישה התוצאתנית , מטרות הענישה דומות והן : מניעה , הרתעה, פיצוי הקורבן ושיקומו של העבריין, אך כאמור, פני הדברים שונים כשמדובר בעבריינות נוער. במאמר זה אבחן כיצד משתקפים שיקולי הענישה בנוער עבריין בראי הפסיקה והחוק הישראלים והאם אכן שיקול השיקום הינו שיקול הבכורה? בנוסף האם ראוי לסמן מטרה שבה השיקום בעבריינות נוער יהיה ערך עליון ואם כן, מדוע?
א. התייחסות הפסיקה והחוק לשיקולי ענישה בעבריינות נוער
השכל הישר אומר כי שעה שמדובר בבני נוער שעברו על החוק, השיקול שיש לשקול בראש ובראשונה הוא שיקול השיקום, דהיינו עלינו להביא לכך שהנער הצעיר ישוקם ואינו יחזור למעגל הפשע. כפי שעולה מהחוק ופסיקותיו של בית המשפט, אכן מדובר על השיקול המרכזי, דא-עקא, עולה כי לא תמיד כך הדבר ולא תמיד מדובר על השיקול החשוב ביותר.
ודוק, שיקולי הענישה בעת גזירת עונשו של הקטין שונים בתכלית מהשיקולים בשלבי גזירת העונש אצל בגיר, וכך גם מורה לנו המחוקק בין היתר בסעיף 24 לחוק הנוער, המורה כי לשופט קיימות מספר אפשרויות שעה כי קבע שהנער לפניו ביצע עבירה מסוימת, ובין יתר האפשרויות היא האפשרות לסייע לקטין לעבור שיקום.
המוחקק מביע את דעתו בחוק הנ״ל כי שעה שמדובר בענישת קטין, הענישה תכון יותר לשיקומי והאפשרות לסייע לו לחזור לתפקד בחברה, לגבי קטין אפשר לומר כי יינתן משקל יתר לנסיבות אישיות של הנאשם, לגילו הצעיר, לסיכוי גדול בשיקום מאשר בגיר, וכן ככל הנראה תהיה נכונות לסטות מחובת מיצוי הדין.
השופט י' דניצגר עמד על כך ש"מדיניות הענישה הנוהגת והראויה בעניינים של עבריינים קטינים מעניקה משקל רב לעצם קטינותם..." והוא שטח את הטעמים לכך:
ראשית בשל גילו הצעיר של הקטין, לרוב אין הכרתו ותודעתו מפותחות ובשלות מספיק, ע"מ להבחין בהכרח בין טוב לרע, לפי אמות מידה המשמשות בגירים.
כמו גם כי יש את הרצון להגן על קטינים מפני תנאי כליאה, שכן תנאי הכליאה בבתי הסוהר אינם הולמים את גילם הצעיר. וכן מחובתה של החברה לנסות ולמצוא כל דרך לשקם עבריינים קטינים שהורשעו בפלילים.
אך יחד עם זאת, הקטינות לא יוצרת חסינות, לצורך העניין, אם אבחן את עבירת הרצח בנסיבות מחמירות , הרי שלשון החוק מצווה הטלת עונש מאסר עולם ועונש זה בלבד. הקטין אומנם זוכה לסייג מסוים הקבוע בחוק , שפוטר למעשה את השופט ממתחם העונש של מאסר עולם כעונש חובה ומאפשר לו להפעיל שיקול דעת רחב. אך הסייג אינו משנה את הדין הקיים כלפי עבירת הרצח וניראה כי שופטים במקרים רבים מטילים עונשי מאסר ממושכים אף אם לא מאסרי עולם .
הסנקציה בגין הפרת עבירת הרצח צריכה לתאר את תחושת הסלידה הנוראית של החברה מהעבירה, ויש לתת גם משקל לשיקול ההרתעה ולתת משקל כבד גם לשיקול הגמול, ונראה כי כאשר קטינים עוברים עברות חמורות ביותר דוגמת עבירת הרצח, שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים בד"כ במשקלם על שיקולי השיקום.
אם לגבי בגיר הכלל הוא ענישה אזי שעה שמדובר בקטין ישקלו שיקולי השיקום ראשית, אך השיקום הוא רק נקודת ההתחלה ממנה השופט יכול לאזן בין הפגיעה בחברה לבין שיקומו של העבריין.
ב. .שיקול השיקום כשיקול בכורה?
כפי שעולה מהכרעותיו של בית המשפט, שיקול השיקום לא בהכרח שיקול הבכורה. שיקול השיקום אומנם תופס משקל נכבד והוא השיקול המנחה, אולם ישנם מצבים בהם הוא נדחק לפינה.
האם כך ראוי? כאמור, אמות המידה להבחין בין טוב לרע, שונות בין אדם בוגר לקטין, שאף נוטה להיות מושפע מחבריו והסביבה. ויש לזכור, קטין עבריין יהפוך במרוצת השנים לאדם בוגר. נער שנכלא, ייחשף (ומן הסתם עשוי להיות מושפע) לתרבות עבריינית על כל רבדיה: התנהגות עבריינית , סגנון דיבור, הפנמת שיטות עברייניות חדשות ועוד. במידה ויכלא, הרי בסופו של דבר, עם הגיעו לבגרות, "זכתה" החברה בעבריין בגיר נוסף.
גם כאשר מדובר בקטין שהורשע בעבירת הרצח ונשפט למאסר עולם, מאסר עולם כשמו כן הוא, אולם אף ממנו ניתן להשתחרר(ניתן לקצוב עונשו של רוצח). במקרים אלו, סיכויי הקטין להשתחרר, גבוהים מהעבריין הבגיר. העבריין הצעיר (אף אם "נושק" לבגרות) מצוי בד"כ בשלב בו ניתן לעצב את אישיותו (לטוב ולרע) ולכן גם ראוי לנסות לשקמו.
מצד שני, אם יהפוך שיקול השיקום לערך עליון, האם יגיע גם הזמן לביטול ההליך הפלילי המוכר כיום, כפי שמציעה הגישה האבוליסיוניסטית? ומה עם אפקט ההרתעה של אותו עבריין ושל עבריינים אחרים בכוח? כאלו שלא יירתעו מהענישה והחוק כי לכל היותר הם יישלחו לשיקום ולא לבית הסוהר? (ראה מקרה ווילי בוסקט) מה עם הרצון לשלם לעבריין, אף אם קטין הוא, על גמולו? מה עם אלה שמסוכנתם היא גבוהה והרחקתם מהציבור נדרשת,דוגמת ראי חורב וסיגלית חיימוביץ, אלא שאינם ברי "תיקון"? האם כל אלו ידחקו לפינה אך ורק על מנת לשקם את אותו עבריין?
לסיכום
לסיכום כפי שהאובליסיונסטים אינם נותנים אלטרנטיבה אחרת, קטונתי מלמצוא אלטרנטיבה שונה, אלטרנטיבה בה מצד אחד ישמרו על האינטרסים של הציבור ועל הרתעתם של עבריינים אחרים ומצד שני יתנו את כל הכלים האפשריים לשיקום העבריין הקטין, גם בעברות חמורות. במאמר זה הצגתי את התייחסות החוק ובתי המשפט לגבי שיקולי הענישה בנוער עבריין, ואת הקו המנחה את השופט (שיקול השיקום). הצגתי גם מקרים בהם השיקום אינו השיקול היחיד, ויש מקרים בהם יש לאזן בין שיקול השיקום אצל העבריין הצעיר לבין האינטרס הציבורי. טענתי שראוי לתת לשיקול השיקום להיות השיקול היחידי ושעל השופט לראות מולו נער שיש מחויבות לשקמו. מצד שני, לא הצלחתי למצוא כל אלטרנטיבה ליתר שיקולי הענישה האחרים אולם הנני סבור כי יש לתת לשיקול השיקום להיות ערך עליון ויחידי. יש לעניות דעתי, לקחת את הסיכונים שטמונים בבחירת השיקום כערך עליון מכיוון שכל נער שפשע ושוקם, הוא רווח של החברה לטווח הארוך.
"כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" (משנה סנהדרין ד ה).
כותב: עורך דין פלילי טאי שרקי
ליצרת קשר וייעוץ ראשוני ללא התחייבות פנו ל-054-755-6464.
24/07.
