ההשפעות השליליות של עונש המאסר על האסיר - האם הכליאה באמת משיגה את מטרתה?

ההשפעות השליליות של עונש המאסר על האסיר - האם הכליאה באמת משיגה את מטרתה?

עונש מאסר נחשב לאחד מאמצעי הענישה החמורים ביותר שמדינה רשאית להפעיל כלפי אדם. הוא מרחיק את העבריין מהחברה, שולל את חירותו ומבטא סלידה ברורה ממעשיו של העבריין. במקרים מסוימים, בעיקר כאשר מדובר בעבירות חמורות או באדם הנשקפת ממנו מסוכנות ממשית, המאסר גם עשוי להיות הכרחי לשם הגנה על הציבור.

אלא שלצד מטרותיו המוצהרות, לעונש המאסר קיימות גם השפעות שליליות עמוקות. חלקן מתחילות כבר ביום הכניסה לבית הסוהר, ואחרות ממשיכות ללוות את האסיר שנים רבות לאחר שחרורו.

מאסר אינו מסתכם בשלילת החירות בלבד. הוא עלול לפגוע בבריאותו הנפשית והגופנית של האסיר, לפרק קשרים משפחתיים, להרחיק אותו משוק העבודה, להחליש את עצמאותו וליצור קשיים ממשיים בחזרתו לחברה. במקרים מסוימים, השהות בבית הסוהר אף עלולה להעמיק דפוסים עברייניים במקום לצמצם אותם, ככה החברה ״הרוויחה״ עבריין מדופלם עם שחרורו של האסיר מבית הסוהר.

לענישה הפלילית ארבעה שיקולי ענישה עיקריים, גמול ; הרתעה ; מניעה ושיקום. מכאן עולה שאלה חשובה: האם עונש המאסר תמיד משיג את שיקולי הענישה וניתן בצורה מידתית ובהלימה, או שלעתים הנזק שהוא יוצר גדול מן התועלת?

מהן מטרותיו של עונש המאסר?

עונש המאסר אינו מיועד למטרה אחת בלבד, במסגרת גזירת הדין עשוי בית המשפט להתחשב בכמה שיקולים מרכזיים:

·      הלימה בין חומרת העבירה לבין חומרת העונש וזאת בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין;

·      הרתעת העבריין מביצוע עבירות נוספות;

·      הרתעת עבריינים אחרים בכוח;

·      הגנה על הציבור מפני מסוכנותו של העבריין;

·      שיקום העבריין;

·      הבעת גינוי חברתי ומוסרי למעשה העבירה.

הקושי הוא שמטרות אלו אינן תמיד מתיישבות זו עם זו. תקופת מאסר ממושכת עשויה להרחיק אדם מסוכן מהציבור, אך באותה עת לפגוע ביכולתו להשתקם. עונש מחמיר עשוי לבטא גינוי למעשה, אך גם לקטוע תהליך טיפולי, תעסוקתי ומשפחתי שהחל עוד לפני גזירת הדין, וכך למשל אדם שצלח טיפול ארוך ייתכן וימעד פעם אחת בצורה מינורית, מעידה שעלולה לשלוח אותו אל מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת.

לכן, השאלה הנכונה היא לא רק אם עבירה פלונית מצדיקה ענישה, השאלה היא איזה עונש צפוי להשיג את מטרות הענישה בצורה היעילה והמידתית ביותר.

הפגיעה הנפשית הנגרמת בתקופת המאסר

הכניסה לבית הסוהר היא אירוע מטלטל, האסיר מאבד בתוך זמן קצר את חירותו, פרטיותו, שגרת חייו ושליטתו בהחלטות הבסיסיות ביותר הנוגעות לו.מקום המגורים, סדר היום, שעות השינה, זמני הארוחות, אפשרויות התנועה והאנשים שעמם ישהה, כולם נקבעים עבורו והוא לא יכול אפילו למחות. אובדן השליטה המתמשך עלול לעורר תחושות של חוסר אונים, חרדה, דיכאון, כעס, חוסר ודאות ועוד.

גם הצורך להסתגל לסביבה סגורה ולעתים מאיימת מחייב את האסיר לפתח מנגנוני הישרדות. הוא עשוי להפוך לחשדן, דרוך ומסוגר יותר. התנהגות שמסייעת לו לשרוד בתוך בית הסוהר עלולה להקשות עליו מאוד לאחר השחרור, כאשר הוא נדרש לחזור לנהל קשרים רגילים, לקבל החלטות עצמאיות ולתת אמון באחרים.

נתוני ארגון הבריאות העולמי ממחישים את חומרת הבעיה, לפי נתונים שנאספו במדינות אירופה, הפרעות נפשיות תועדו בקרב כשליש מאוכלוסיית האסירים במדינות שדיווחו, והתאבדות הייתה גורם המוות השכיח ביותר בבתי הסוהר מבין המדינות שמסרו נתונים.

חשוב להדגיש כי לא כל קושי נפשי של אסיר נוצר בעקבות המאסר, חלק מהאסירים נכנסים לבית הסוהר כשהם כבר מתמודדים עם טראומה, התמכרות או הפרעה נפשית, אולם תנאי הכליאה, הריחוק מהמשפחה, חוסר הוודאות והחשיפה המתמשכת למתח עלולים להחריף מצבים קיימים וליצור קשיים נוספים.

אובדן עצמאות ותהליך ההסתגלות למוסד

אחת ההשפעות הפחות מדוברות של מאסר ממושך היא התרגלותו של האסיר לחיים בתוך מסגרת מוסדית, בבית הסוהר כמעט כל פעולה כפופה לנהלים, אישורים והוראות. ככל שתקופת המאסר מתארכת, האדם עלול לאבד בהדרגה מיומנויות בסיסיות של ניהול חיים עצמאיים. הוא לא נדרש לבחור היכן יגור, כיצד יתפרנס, מתי יצא מביתו או כיצד יארגן את יומו.

תהליך זה מכונה לעתים ״התמסדות״ (או פריזוניזציה). האסיר מסתגל לכללים הנוקשים של המוסד, אך דווקא הסתגלות זו עלולה להקשות עליו להתנהל בעולם שמחוץ לחומות. לאחר השחרור הוא נדרש, לעתים בבת אחת, לקבל החלטות, לנהל כספים, למצוא עבודה, להתמודד עם בירוקרטיה ולבנות מחדש קשרים חברתיים. עבור מי שנשא מאסר ממושך, גם פעולות פשוטות לכאורה עשויות להפוך למשימה מורכבת ומאיימת.

חשיפה לאלימות ולתרבות עבריינית

בית הסוהר מרכז במקום אחד אנשים בעלי רקע, ניסיון ודפוסי עבריינות שונים. אסיר שנכנס לכלא בגין עבירה שאינה מן החמורות עלול למצוא את עצמו בסביבה שבה הוא נחשף לעבריינים מנוסים, לקשרים עברייניים ולנורמות התנהגות כוחניות. במקום להתרחק מן העולם העברייני, הוא עשוי לרכוש בתוכו קשרים, ידע ודפוסי פעולה שלא היו לו קודם לכן.

המציאות בכלא מחייבת לעתים את האסיר להקרין כוח, להסתיר חולשה ולהגיב באופן תקיף לאיומים. התנהגות זו עשויה להיות מובנת בתוך סביבה סגורה, אך היא עלולה להתקבע ולהמשיך גם לאחר השחרור.

אין משמעות הדבר שכל אסיר הופך לעבריין מסוכן יותר. בתי הסוהר מפעילים גם מסגרות טיפול, חינוך, תעסוקה ושיקום חשובות. אולם כאשר אין התאמה מספקת בין צורכי האסיר לבין המסגרת שבה הוא מוחזק, הכליאה עלולה להפוך מגורם מרתיע לגורם המחזק זהות עבריינית.

הפגיעה בקשר שבין האסיר למשפחתו

המאסר אינו פוגע רק באדם שנשלח לכלא. במקרים רבים הוא מטיל עונש כבד גם על בן או בת הזוג, הילדים וההורים, אף שהם עצמם לא ביצעו כל עבירה.

האסיר מורחק מחיי המשפחה ולא יכול להשתתף באופן ממשי בגידול ילדיו, לתמוך בבת הזוג או להיות נוכח ברגעים משפחתיים משמעותיים. הקשר נשמר באמצעות שיחות טלפון וביקורים המתקיימים תחת מגבלות מחמירות של שירות בתי הסוהר, ואין מדובר על תחליף ממשי ומהותי לקשר שמתנהל מחוץ לכלא.

ילדים שאחד מהוריהם כלוא עלולים להתמודד עם געגוע, בושה, בלבול, קשיים רגשיים ולעתים גם ירידה במצב הכלכלי של המשפחה. בן או בת הזוג נדרשים לשאת לבדם בנטל ההורי והכלכלי, ולעתים מתקשים לשמור על הקשר לאורך תקופת מאסר ממושכת.

הפגיעה במשפחה משפיעה גם על סיכויי השיקום. משפחה תומכת היא אחד העוגנים החשובים ביותר העומדים לרשות אסיר לאחר שחרורו. כאשר הקשרים המשפחתיים נשחקים או מתפרקים במהלך המאסר, האסיר עלול להשתחרר ללא רשת תמיכה שתסייע לו לבנות את חייו מחדש.

הפגיעה בתעסוקה ובמצבו הכלכלי של האסיר

כניסה למאסר מביאה בדרך כלל להפסקה מיידית של עבודתו של האסיר. במהלך הכליאה הוא מאבד הכנסה, ותק מקצועי, קשרים תעסוקתיים ולעתים גם עסק שבנה במשך שנים.

לאחר השחרור מצטרפים לקושי זה חסמים נוספים. התקופה שבה היה מחוץ לשוק העבודה יוצרת פער מקצועי, והרישום הפלילי עלול להרתיע מעסיקים או לחסום גישה למקצועות ולתפקידים מסוימים. כך יוצא שגם כאשר האסיר המשוחרר רוצה לנהל אורח חיים נורמטיבי, הוא עשוי למצוא את עצמו ללא מקור הכנסה, עם חובות שהצטברו וללא אפשרות ממשית לפרנס את עצמו ואת משפחתו.

זהו מצב מסוכן מבחינה שיקומית, אדם המשתחרר מהכלא ללא עבודה, ללא דיור יציב וללא תמיכה נמצא בסיכון גדול יותר להידרדר מחדש, לכן תעסוקת אסירים, הכשרה מקצועית ורצף טיפולי לאחר השחרור אינם הטבה שולית, הם מרכיבים מרכזיים בהגנה על הציבור ובמניעת עבריינות חוזרת.

הפגיעה בבריאות הגופנית

תנאי מאסר עלולים להשפיע גם על בריאותו הגופנית של האסיר. צפיפות, חוסר בפעילות גופנית מספקת, תזונה מוגבלת, עישון, מתח מתמשך וחשיפה למחלות מידבקות עשויים לפגוע במצבו הבריאותי פגיעה קשה.

לכך מצטרף הקושי לקבל לעתים טיפול רפואי רציף ונגיש באותה רמה שבה ניתן לקבלו בקהילה. אסיר תלוי במערכת לצורך קביעת בדיקה, קבלת תרופה, פגישה עם רופא מומחה או העברה למוסד רפואי, דברים מורכבים ביותר בשירות בתי הסוהר. כך למשל, אסיר שמתמודד עם בעיות גב חמורות, יתקשה לקבל טיפול הולם בין כותלי בית הסוהר, דבר שיחמיר את מצבו ויגרום לו במקרים לנזק רב.

הצפיפות בבתי הסוהר אינה רק שאלה של נוחות או שטח מחיה, לפי משרד האו"ם לסמים ולפשיעה, צפיפות פוגעת גם באיכות התזונה, ההיגיינה, שירותי הבריאות והגישה לפעילויות ולתוכניות שיקום.

סטיגמה חברתית לאחר השחרור

גם לאחר שהאסיר סיים לשאת את עונשו, החברה אינה תמיד מאפשרת לו לפתוח דף חדש.

התווית של ״אסיר לשעבר״ עלולה ללוות אותו בניסיונות למצוא עבודה, לשכור דירה, לפתח קשרים זוגיים ולהשתלב מחדש בקהילה. לעתים האדם ממשיך להיענש בפועל זמן רב לאחר שסיים לשאת את העונש שנגזר עליו.

הסטיגמה עלולה ליצור תחושת דחייה ולהחליש את אמונתו של האסיר המשוחרר ביכולתו להשתנות. אם כל דלת נסגרת בפניו בשל עברו, האפשרות לבחור בדרך חדשה הופכת לקשה יותר.

חברה המבקשת לצמצם עבריינות חוזרת לא יכולה להסתפק בשחרור האדם משערי הכלא ובזה יסתיים הטקס. עליה לאפשר לו מסלול ממשי להשתלבות מחודשת, בכפוף לפיקוח ולמגבלות המתאימות בכל מקרה.

האם מאסר באמת מרתיע מפני ביצוע עבירות?

אחת ההצדקות המרכזיות לעונש המאסר היא הרתעה. ואולם, הקשר בין החמרת העונש לבין הפחתת הפשיעה לא תמיד פשוט.

עבריינות עשויה לנבוע מהתמכרות, מצוקה נפשית, עוני, סביבה עבריינית, חוסר יציבות משפחתית או קושי בשליטה בדחפים. במצבים כאלה, כליאה שלא מלווה בטיפול מתאים עשויה לעצור זמנית את ביצוע העבירות, אך לא להתמודד עם הסיבה שהובילה אליהן.

כאשר אדם משתחרר לאחר שאיבד את עבודתו, התרחק ממשפחתו וצבר קשרים עברייניים, הוא עלול לחזור לקהילה במצב קשה יותר מזה שבו נכנס לכלא. מכאן שעונש מאסר שלא כולל תהליך שיקומי משמעותי עלול לדחות את הבעיה במקום לפתור אותה.

חשיבות השיקום במהלך המאסר ולאחר השחרור

שיקום לא עומד בניגוד להגנה על הציבור. להפך: שיקום מוצלח הוא אחד האמצעים המרכזיים למניעת עבירות עתידיות.

טיפול בהתמכרויות, טיפול נפשי, לימודים, הכשרה מקצועית, תעסוקה ושמירה על קשר משפחתי מעניקים לאסיר כלים שיסייעו לו לאחר השחרור. אולם תהליך המתחיל בבית הסוהר ואינו נמשך בקהילה עלול להיקטע דווקא ברגע הקריטי ביותר.

מבקר המדינה עמד על חשיבותו של הרצף הטיפולי וציין כי אסירים שהמשיכו טיפול בקהילה לאחר שחרורם הגיעו לתוצאות שיקומיות טובות יותר בהשוואה למי שקיבלו טיפול בכלא בלבד.

לכן יש לבחון לא רק אילו תוכניות מוצעות לאסיר במהלך מאסרו, אלא גם אם קיימת תוכנית מעשית ליום שאחרי השחרור: מקום מגורים, תעסוקה, טיפול, פיקוח ותמיכה משפחתית וקהילתית.

האם קיימות חלופות לעונש המאסר?

לא כל עבירה ולא כל נאשם מתאימים לחלופת מאסר. בעבירות חמורות ובמקרים שבהם נשקפת מסוכנות ממשית, ייתכן שלא יהיה מנוס מכליאה.

עם זאת, במקרים המתאימים ניתן לבחון אמצעי ענישה אחרים, ובהם:

·      עבודות שירות;

·      צו מבחן;

·      שירות לתועלת הציבור;

·      טיפול בהתמכרויות;

·      מסגרת שיקומית סגורה;

·      מעצר או מאסר בפיקוח אלקטרוני, בהתאם להוראות הדין;

·      פיצוי לנפגע העבירה;

·      קנס והתחייבות;

·      תוכניות שיקום ופיקוח בקהילה.

חלופה מתאימה אינה בהכרח עונש קל. תוכנית טיפולית אינטנסיבית, פיקוח הדוק ועבודות שירות עשויים לחייב את הנאשם להתמודד מדי יום עם מעשיו ועם הגורמים שהובילו אותו לביצוע העבירה.

היתרון הוא שבעונש מסוג זה ניתן, במקרים המתאימים, להעניש את האדם בלי לנתק אותו לחלוטין ממשפחתו, מעבודתו ומהמסגרות שתומכות בשיקומו.

השפעות המאסר כשיקול במסגרת הטיעונים לעונש

כאשר בית המשפט שוקל להטיל עונש מאסר, ההגנה רשאית להציג תמונה מלאה של הנאשם ושל משמעות הכליאה בעניינו.

בין היתר ניתן להתייחס למצבו הרפואי והנפשי, תלותם של בני משפחה בו, הליך שיקומי שעבר, יציבות תעסוקתית, נטילת אחריות, חלוף הזמן, היעדר עבר פלילי והנזק החריג שעלול להיגרם לו או לילדיו כתוצאה מהמאסר.

אין פירוש הדבר שנסיבות אישיות מבטלות את חומרת העבירה. משמעות הדבר היא שעונש צודק חייב להיות אינדיבידואלי. שני אנשים שהורשעו בעבירה דומה אינם בהכרח בעלי אותה מסוכנות, אותו עבר או אותם סיכויי שיקום.

ייצוג משפטי נכון בשלב הטיעונים לעונש צריך להציג לבית המשפט לא רק מדוע ראוי להימנע ממאסר, אלא גם חלופה מעשית ואמינה שתאפשר להשיג את מטרות הענישה בדרך אחרת.

תנאי המאסר וזכויותיו של האסיר

מאסר שולל מן האסיר את חירותו, אך אינו שולל ממנו את כלל זכויותיו. גם אדם המרצה עונש מאסר זכאי לשמירה על כבודו, על גופו, על בריאותו ועל זכויות בסיסיות נוספות, בכפוף למגבלות הנובעות מעצם הכליאה.

כאשר תנאי ההחזקה פוגעים בזכויותיו, כאשר נמנע ממנו טיפול רפואי, כאשר מתקבלת החלטה בלתי סבירה בעניינו או כאשר נפגעת אפשרותו להשתלב בהליך שיקומי, ניתן לבחון פנייה לגורמי שירות בתי הסוהר ובמקרים המתאימים גם הגשת עתירת אסיר לבית המשפט.

עתירת אסיר אינה דרך לבטל את עונש המאסר. מטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית על החלטות ותנאים הנוגעים למאסר ולהבטיח כי הפגיעה באסיר נעשית כדין, בסבירות ובמידתיות.

לסיכום: עונש המאסר לא משקם, לא מרתיע, ולעיתים גרוע מהפשע עצמו

עונש המאסר עשוי להיות מוצדק ואף הכרחי במקרים מסוימים. עם זאת, אין להתעלם ממחירו האנושי והחברתי.

המאסר עלול לפגוע בבריאות הנפשית והגופנית של האסיר, להחליש את קשריו המשפחתיים, לנתק אותו ממעגל העבודה, להעמיק את הסטיגמה כלפיו ולהקשות על השתלבותו לאחר השחרור. כאשר הכליאה אינה מלווה בטיפול ובשיקום, היא עלולה אף להגביר את הסיכון לחזרה לעבריינות.

מדיניות ענישה אחראית אינה נמדדת רק במספר שנות המאסר שנגזרו. היא נמדדת גם בשאלה איזה אדם יחזור בסופו של דבר לחברה.

המטרה היא לא להתעלם מחומרת העבירה או מזכויותיהם של נפגעי העבירה. המטרה היא לוודא שהעונש מידתי, יעיל ומותאם למקרה, וכי לצד הגמול וההרתעה נשמרת האפשרות לשינוי אמיתי.

כותב: עורך דין פלילי טאי שרקי.

בן משפחה שלכם מתמודד עם עונש המאסר? זקוקים לסיוע משפטי? מזמין אותם לפנות לעו״ד טאי שרקי לייעוץ ראשוני ללא התחייבות.

נייד: 054-755-6464.