השערת המחקר
בכל אדם קיימת הטיה קוגניטיבית מוטמעת וטבעית לטבע האנושי, אך לשופטים מקצועיים המודעות לכך והיכולת לקבל החלטות שיפוטיות שאינן מוטות.
שופטים הם אנשי מקצוע ועליהם לקחת החלטות נקיות ככל שניתן מהטיות אנושיות, ולמרות זאת, לעיתים מתקבלות החלטות שיפוטיות מוטות.
את הנחת המוצא שלי אנסה לאשש באמצעות המחשה של פרשות שונות בהן ככל הנראה נגרם עיוות דין לנאשמים בהן על רקע החלטות קוגניטיביות מוטות.
מחקר עיוני
האזרח הסביר היה רוצה לדעת, וגם היה מאמין בכך (בשל מערכת 1 שלו), כי אנשי מקצוע דוגמת שופטים, מקצוע בעל מעמד מיוחד בשל כמה סיבות, בין היתר בגלל סוג האחריות המוטל על שופטים, מסוגלים ואף חייבים לפעול בניגוד להטיות הטבעיות לטבע האנושי. כלומר, ניתן להגיד שהחובה של שופט היא לשפוט ללא משוא פנים ולהימנע מהטיות קוגניטיביות, זה החוק וזה גם השאיפה המוסרית שכחברה עלינו לשאוף אליה, אך לא פעם במחקרי נוכחתי לדעת כי לא כך הדבר, ראשית ניתן לראות במחקרים רבים מעבר לים את העובדה ששופטים מוטים פעמיים רבות בהחלטותיהם, וכי פעמיים רבות החלטותיהם בכלל מבוססות רעב או גזע.
אך לטעמי אין צורך להרחיק מעבר לים, וניתן ללמוד ממספר פרשות שונות במדינתו הקטנה, פרשות המעידות של תופעה רחבה יותר, בהן נגמרו לנאשמים עיוותי דין חמורים כתוצאה מהטיות קוגניטיביות של כל הנוגעים בהליך. את הפרשות אציג להלן ואציג גם את ההטיה שאני סבור שלקחה חלק פעיל בהליך הפלילי של אותם נאשמים, בשים לב כי הטיות שונות דומות ביותר ויכולות להתאים לכמה מקרים שונים.
פרשת עמוס ברנס - הטיית הקשב:
בתאריך 24.10.1974 נמצאה גופתה של חיילת צעירה בשם רחל הלר, עמוס ברנס שהיה מכר של המנוחה, החליט לפנות למשטרה על מנת לסייע בחקירה ותוך מספר חודשים הפך לחשוד העיקרי בתיק. הוא נעצר וברקע לחץ ציבורי אדיר לפענח את התיק, ברנס הודה, הואשם ברצח, ומיד לאחר מכן חזר בו מהודאתו, הדבר לא סייע לו וסופו של דבר שהוא הוא הורשע ונגזר עליו מאסר עולם, במרוצת השנים הוא ניהל מאבק לזיכוי וניקוי שמו.
לאורך כל משפטו ברנס הכחיש את המיוחס לו, והוא הורשע בסוף בעיקר בשל הודאתו אבל לא רק, חקירתו כולה הייתה מזוהמת וההליך בעניינו היה אפוף בפגמים מהותיים שהביאו עד כדי עיוות דין ממשי, מלבד האלימות שהופעלה נגדו בחקירה או העובדה שהוחזק בתנאי בידוד וללא יכולת לממש את זכות ההיוועצות, חוקר בצוות החקירה של ברנס, אף העיד עדות שקר בפני שופט בתיק המעצרים, ולמרות כל אלה ופגמים נוספים, ועל אף שבית המשפט המחוזי מתח ביקורת על אופן חקירתו, העדיפו בעניינו של ברנס, לאמץ דווקא את גרסת המשטרה ולהסתמך על הודאתו ולהרשיע אותו.
בקביעתו קבע בית המשפט בין היתר, כי :״ללא היסוס אנו מאמינים בנקודה זו לכל עדי התביעה...ללא היסוס אנו מעדיפים את עדותו של..״. בפועל קביעות אלו של בית המשפט היו שגויות וייתכן והיה מומלץ מעט להסס.
בבחינה קצרה של הטיה המכונה הטיית הקשב, יש היתכנות שהטיה זו לקחה חלק פעיל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובכל הבקשות השונות למשפט חוזר של ברנס. לפי הטיה זו, המוח האנושי נוטה להסתמך על פרט אחד מסוים תוך התעלמות מוחלטת מפרטים אחרים, מהם הפרטים מהם ככל הנראה התעלמו שופטי בית המשפט בערכאות הראשונות? נחשפו שקרים רבים של חוקרי המשטרה שככל הנראה ״נפלה״ גם היא להטיית הקשב, ומעבר לכך קיים חשש ממשי שהיה עודף רצון של המשטרה לסגור את התיק גם במחיר של זניחת האמת. ייתכן כי השופטים התעלמו מהדברים הללו והעדיפו להתמקד בהודאתו. לא בכדי כתבה דורנר בבקשה למשפט חוזר כי: ״בהליך הרשעתו נפלו פגמים חמורים...בצירוף האפשרות כי מודעות להם הייתה משנה את תוצאות משפטו של ברנס...״.
סופו של דבר, עמוס ברנס מעולם לא זוכה באופן מוחלט, והוא ״זכה״ לזיכוי ללא משפט, אך בית המשפט העליון מציין כאמור, כי ברנס אכן הצביע על שורה ארוכה של עובדות, תמיהות ופריכות החותרות תחת הרשעתו.
פרשת סולימאן אל-עביד - הטיית העיגון:
בתאריך 10.06.1993 נעלמה צעירה בשם חנית קיקוס, מספר ימים לאחר מכן נעצר בדואי בשם סולימאן אל-עביד שסובל ככל הנראה מפיגור המכונה פיגור סביבתי, בעקבות עדות של אדם אחר שעבד עימו. אל-עביד הואשם בעבירת אונס ורצח, הודה בפני מדובב ובפני חוקרי המשטרה, הורשע בבית המשפט המחוזי, לאחר מכן בבית המשפט העליון ופעם נוספת בדיון הנוסף בעניינו, ונגזר עליו מאסר עולם.
לאורך חקירתו אל-עביד, הודה, חזר בו מהודאתו והודה פעם נוספת כאמור, הרשעתו התבססה בעיקרה על הודאתו ולא נערכה הערכה של הראיות בתיק, לאחר מכן אף התברר שמיקום הגופה שמסר אל-עביד, לא נכונה, אבל ככל הנראה ההטיה כבר קיימת במוחם של השופטים, אל-עביד, הודה במעשה אכזרי של אינוס ורצח, אל-עביד ודאי אשם.
בבחינה קצרה של הטיה המכונה הטיית העיגון, יש היתכנות שהטיה זו לקחה חלק בשלבים השונים של ההליך במקרה סולימן אל-עביד. לפי הטיה זו, האדם נוטה להסתמך על פרט מסוים ראשוני בעת קבלת החלטתו גם אם המידע לא מדויק מספיק, מה הוא אותו פרט? ככל הנראה העובדה שמדובר באדם שהודה בביצוע עבירה מספר פעמיים הן בפני חוקריו והן בפני מדובב. לא בכדי מדבר התלמוד על כך שלאדם אסור לעשות את עצמו רשע.
בעניין אל-עביד כפי שצוין לא נערכה בדיקת ראיות במנותק מהודאתו, ונראה כי הודאתו לאורך כל שלבי ההליך היא שאפפה את מחשבתם של השופטים היושבים בדין, או בהתאם לסוג ההטיה, היא שעיגנה את מחשבתם שאל-עביד אכן ביצע את העבירה.
סופו של דבר, אל-עביד הורשע בכל הערכאות, לא זכה למשפט חוזר מעולם, לא זוכה ועד מועד כתיבת שורות אלו לא ידוע האם הוא הרוצח או שמא הרוצח מסתובב כל השנים הללו חופשי.
פרשת רומן זדרוב - אפקט דאנינג קרוגר
ספק אם בעולם המשפט הישראלי יש סיפור דוגמת סיפורו של רומן זדרוב, לא בכדי עוד עבודות רבות יעשו לגבי האיש ולגבי פרשת הרצח של תאיר ראדה.
בקצירת האומר יסופר כי בתאריך 06.12.2006 נרצחה הנערה תאיר ראדה בשירותי בית הספר שלה ברצח אכזרי ביותר, מספר ימים תיק החקירה נותר ללא כיוון, עד שנעצר שרת בית הספר, רומן זדרוב, שמשמו ניתן להביו גם כי מדובר בעולה חדש מרוסיה.
בדומה למקרה ברנס, רצח תאיר ראדה לווה בלחץ ציבורי חזק, ובדומה למקרה ברנס ומקרה אל-עביד, זדרוב הודה בפני מדובב, הודה בחקירתו, הואשם והורשע ברצח וניהל מאבק משפטי ארוך בשנים על מנת להוכיח את חפותו, מאבק שלימים אכן הוליד זיכוי בפועל.
גם בעניינו של זדרוב, זדרוב הודה כאמור אך חזר בו מהודאתו, הוא אף מסר פרטים מוכמנים שלכאורה חיזקו את הודאתו, המצער בדבר שבקריאה מעמיקה של פסק הדין במשפטו החוזר, נראה כי לאורך כל הערכאות בעניינו, פעם אחר פעם השופטים היושבים בדין, היו מוטים מבחינה קוגניטיבית בשלל סוגיות ונראה כי הטיית האישור או הטיית הקשב היו מתאימים בעניינו, ביחד ולחוד, אך מצאתי הטיה רלוונטית אפילו עוד יותר.
בבחינה קצרה של הטיית המכונה ״אפקט דאוניג-קרוגר״, נראה כי היא לקחה חלק פעיל בהליכים המשפטיים בעניינו. כפי שהוצג, הטיה זו גורמת לאדם לחשוב ולהניח כי הוא יודע יותר ממה שהוא אכן יודע בפועל. כיצד הדבר בא לידי ביטוי בעניינו של זדרוב? כך לדוגמה אפילו במשפטו החוזר דעת המיעוט הניחה הנחות שגרמו לה לחשוב שהיא יודעת יותר ממה שהיא יודעת בפועל. כך למשל בסוגית הסכין המשונן: במשפטו החוזר, סברה השופטת שישבה בדעת מיעוט, בין היתר בשל השכל הישר (וככל הנראה בשל הטיית הקשב), כי ייתכן וברשותו של זדרוב הייתה סכין משוננת בה עשה שימוש, זאת לאחר שנקבע שביצוע המעשה נעשה באמצעות סכין לא משוננת, וכך בקביעתה: ״יכול שברשותו של הנאשם היה סכין משונן ובו השתמש״, על אמרה זו קבע השופט א. קולה בדעת הרוב, כי מדובר באפשרות לא מציאותית לחלוטין.
כך גם היה בגלגולים השונים של ההליך בערכאות השונות, פעמיים רבות הצדדים הנוגעים בתיק, הניחו כי הם מבינים יותר מאנשי מקצוע, ובפרט אנשי מקצוע בתחום הפתולוגיה, כך למשל בעניינו של חן קוגל, אשר האירוני בדבר שאותו חן קוגל היה מומחה מטעם המדינה באלפי תיקים, אך בעת בו עדותו לא ״התיישבה״ עם טענת המדינה, לפתע המדינה ידעה יותר ממנו, כלומר חשבה שהיא יודעת יותר ממה שידעה בפועל.
רומן זדרוב כאמור זוכה בפסק דין אמיץ ביותר במשפטו החוזר, ספק אם החברה תוכל לפצות את זדרוב ואת משפחתו, אך ספק נוסף ולא פחות חשוב הוא האם המדינה תוכל לפצות את עצמה ואת אזרחיה שנשארו עם שתי שאלות פתוחות, מי רצח את תאיר ראדה ואיך הרשענו חף מפשע בהליך כה מעוות?
דיון סיכום והמלצות
לחשוב מהר, לחשוב לאט, זה השם שנתנו החוקרים דניאל כהנמן ועמוס טרבסקי לספר בו הוצגה התופעה שהצגתי במחקרי הצנוע, תופעה בה בני האדם ככלל נוטים לחשוב מהר ולקבל החלטה מהירה, החלטה מהירה שלעיתים כפי שניסתי להציג, עלולה להיות הרת אסון.
בני אדם נוטים להטיות קוגניטיביות, המצער בדבר, שופטים הם בני אדם ועל אף שמדובר באנשי מקצוע בעלי יכולות גבוהות ועל כך אין ויכוח, אין זה אומר שמלאכת גזירת הדין יכולה לבוא במנותק מהטיות שגורמת מערכת 1 שקיימת בכל אדם.
אם כן, נראה כי הטיות קוגניטיביות אכן עשויות לגרום לעיוות דין, ההטיות יכולות להיות במוחם של אנשי החקירה שבטוחים כי האדם מולם הוא הנאשם אף על פי שככל הנראה מדובר באדם זכאי שכך גם חומר הראיות מציג. ההטיות יכולות להיות במוחם של השופטים שעוסקים במלאכת גזרת הדין ויכולות גם להיות בשלב מאוחר יותר בהליך הפלילי, בשלב וועדת השחרורים. ניתן לראות זאת במחקרים הרבים שהוצגו וכן בפרשות השונות אותם סקרתי, אף על פי שאין בהן כדי לקבוע מסמרות, ניתן לומר בסבירות גבוהה כי עיוות דין עלול להיגרם כתוצאה מהטיות קוגניטיביות ואכן נגרם בפועל.
לא נותר לי אלא לצטט את האמרה הבאה מהמשנה, אף שנוגעת להסתכלות על נשים, מצאתי כי היא מתאימה ביותר בעניינו: ״...וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם, במדבר, פרק ט״ו, פסוק ל״ט...״
לעניין ההמלצה לשיפור, קטונתי מלתת הצעה לשיפור בסוגיה כה מורכבת ועוד להמליץ לאנשי מקצוע דוגמת שופטים. בספרם של כהנמן וטרבסקי לעיל מציעים החוקרים בעיקר להשקיע מאמץ ולחשוב לאט כשמו של הספר, זאת על מנת לא ליפול להטיות האנושיות. לדידם, אם לא ישקיע האדם מאמץ הרי שלא יוכל להתחמק מהטיות קוגניטיביות, המצער בדבר, כי לא תמיד נוכל לברוח מהטיות ולא תמיד נוכל להבחין מתי מדובר בהטיה או אשליה ומתי לא.
בספרו של סנג׳רו - בטיחות מפני הרשעת חפים מפשע, מסביר הכותב על מערכות בטיחות קריטיות, מערכות שכשל אחד בהן יכול לגרום לאסון כבד ועל כן יש חובה לנקוט בשיטות להפחית את הסיכויים לאסון, בעולם הרפואה או בעולם התעופה ברור לכל הדיוט שיש צורך לנקוט באמצעי בטיחות משמעותיים, לצערי לא כך בנוגע למערכת המשפט הפלילית, מערכת שטרם הבנו שהיא מערכת קריטית שמחייבת מאיתנו לנקוט באמצעי זהירות, הכותב סנג׳רו ממליץ על שלל פתרונות, פתרון אחד שהייתי כן ממליץ לתת לשופטי ישראל ואותו מציע החוקר ואשר משתלב עם הצעתם של טרבסקי וכהנמן, זה להוביל מהלך שיאפשר לערוך ביקורת שיפוטית על ידי גורם שהוא לא אחד מהשחקנים הקיימים היום ואשר יכול להוות מקור חיצוני לרגולציה.
כותב: עורך דין פלילי טאי שרקי
ליצרת קשר וייעוץ ראשוני ללא התחייבות פנו ל-054-755-6464.
24/07.
