It ain’t what you don’t know that gets you into trouble. It’s what you know for sure that just ain’t so “ - Mark Twain ״
תקציר
חמישה עצורים עומדים לדין בפני שופטת בבית המשפט המחוזי, כל עצור ממוצא או מין שונה, שני עצורים הם ממוצא מזרחי, אחד ממוצא אשכנזי, אחד ממוצא אתיופי ואחת היא אישה. כולם נאשמים בעבירות חמורות של סחר באמל״ח, נסיבות כל נאשם דומות לנאשמים האחרים ככל שניתן, ובכל זאת ענישתם שונה, ועוד בטרם נגזרם דינם באופן לא שיווני, גם בשלבי המעצר, ניתנו החלטות לא שיווניות בעניינם, שעה שחלק מהרשימה הנ״ל שוחררו למעצר בית בתנאים מגבילים, החלק השני נאלץ לנהל את ההליך הפלילי מאחורי סורג ובריח. האם ייתכן שהשופטת הייתה מוטת בהחלטותיה ובענישתה בגין הטיות קוגניטיביות?
מטרתי במחקר זה היא להציג שאומנם שופטים הם אנשי מקצוע שעליהם לקחת החלטות נקיות ככל שניתן מהטיות אנושיות, אך כמו כל אדם בשר ודם, גם הם מוטים בעל כורחם וכתוצאה מכך עלול להגרם ואכן נגרם בפועל - עיוות דין לנאשמים בהליך הפלילי.
המחקר מתמקד בהצגת הבעיה של הטיות קוגניטיביות ובמספר פרשות שונות, בהן ניתן לכאורה להבחין כי תוצאת ההליך השיפוטי הייתה מוטת מבחינה קוגניטיבית על ידי השופטים ולעיתים גם על ידי כל הגורמים שעסקו בו.
מבוא
ההליך הפלילי הוא ההליך המשפטי הקשה ביותר שיכול אזרח לעמוד בו, הליך בו נוטלים מהאדם את הזכות הבסיסית ביותר, הזכות לחופש. הפגם הגדול ביותר בהליך הפלילי, הליך שמחיל פגמים רבים, בין אם זה בהליך עצמו ובין אם בענישה שהיא כפועל יוצא של ההליך, הוא הפגם שנקרא ״הרשעות שווא״. אם ניטשה אמר על עונש המאסר, כי הוא לא משקם, לא מרתיע ולא מועיל לקרבן העבירה אלא הוא עונש גרוע מהפשע עצמו, הרי שעונש שייגזר בעקבות הרשעת שווא, חמור שבעתיים מעונש על עבירה שאכן בוצעה.
בעבר התפיסה הרווחת הייתה שתופעת הרשעות השווא היא תופעה זניחה, אך בשל פרויקטים רבים מעבר לים דוגמת פרויקט החפות, התפיסה היום שונה ויש הבנה שמדובר בתופעה שקיימת ללא ספק. דא עקא, היא מסוג התופעות שלא ניתן להוכיח אותן בצורה אמפירית מסיבה מאוד פשוטה, קשה להוכיח שהרשעת שווא היא אכן כזו.
אם כן, מה היא הטיה קוגניטיבית וכיצד היא קשורה להרשעות שווא?
טול אדם ששמו רומן, שמו חריג באוזן הישראלית וכך גם שפתו, אתה רואה אותו מלווה במשטרת ישראל שהוא אזוק, והדבר גורם לך לבסס את הרעיון שהוא אשם בעבירה חמורה של רצח, אתה מתעלם מכך שיש דברים שלא ״מסתדרים״ או לא ״מתיישבים״ עם הראיות, אבל ההיוריסטיקה כבר מבוססת היטב. במוחך, רומן הוא הרוצח, לכך תוסיף את העובדה שהוא גם הודה ברצח בשל לחץ ותנאי חקירה לא שגרתיים כי הרי גם לשוטרים קיימת ההטיה במוחם שרומן הוא הרוצח, והרי שיש בכך וודאות כי רומן יורשע ברצח. התפיסות הללו מדגימות את הפגמים בחשיבה של כל אדם ואדם, פגמים שאנחנו יוצרים באמצעות חשיבה אינטואיטיבית, פלוני לבוש במדי אסיר, מלווה בשירות בתי הסוהר, אזוק, שפתו זרה והוא הודה בביצוע רצח? אזי וודאי כי הוא הרוצח על אף שייתכן מאוד שהוא בכלל זכאי. או בשם נוסף, הרשעת שווא שהיא תוצאה של הטיות קוגניטיביות.
סקירת ספרות
בעבר הרחוק, התפיסה הרווחת באירופה הייתה כי אין דבר כזה ברבורים שחורים, התפיסה נבעה מעובדה ברורה לפיה כל הברבורים שאנשים ראו היו לבנים. היום אנחנו יודעים שהעובדה הזו, היא לא עובדה כלל אבל אנחנו גם יודעים שכל פעם שרואה האדם ״ברבור שחור״, הוא גם מופתע כל פעם מחדש. ברבור שחור בדמות פיגועי טרור או התרסקויות כלכליות שחוזרות פעם אחר פעם והאדם בהתאמה מופתע פעם אחר פעם. דוגמה קלאסית לברבור שחור מודרני היה משבר הסאב-פריים בשנת 2008, המשקיע הממוצע ואף המשקיע שהוא מעל הממוצע, הניחו כי שוק הדיור לא יכול ״ליפול״, נוסף לכך, המשקיע הממוצע וזה שעוד פחות מממוצע גם הפכו ליודעי כל בתחום המניות. ואז הגיע המשבר הגדול ״במפתיע״ ושוב האדם היה מופתע. אך מדוע זה קורה לבני האדם שהם מופתעים פעם אחר פעם? יש לכך סיבה פשוטה לכאורה, בני האדם נוטים להתמקד במוכר, לא מנסים להסביר את מה שלא מובן להם ונוטים להשלות את עצמם שהם יודעים יותר ממה שהם יודעים בפועל (טאלב - הברבור השחור).
ניתן לראות את ההתנהגות הזו, שבאה לידי ביטוי פעמיים רבות בהחלטות שונות שמבוססות על אמונה שיתרחש אירוע לא וודאי כשלהו, אירוע כמו האם פלוני אשם או לא, או האם תהיה התרסקות כלכלית שתשפיע על הדולר או לא. את אותן אמונות משחררים פעמיים רבות לאוויר העולם בליווי הצהרות שונות כגון : ״האפשרות ש... ההיתכנות ש... אני מאמין ש...״ וכיוצא באלו. אבל השאלה הרלוונטית לעניינו היא מה קובע את אותן אמונות? ניתן לתאר את הקביעה הזו כהסתמכות של המאמין על עקרונות שמכונים עקרונות יוריסטיים. עקרונות אלו, לעיתים רבות שימושיות ביותר ולעיתים הן מוביליות לטעויות קשות בניבוי. (כהנמן וטרבסקי - שיפוט בתנאי אי-ודאות: יורסטיקות והטיות). מצער עוד יותר כי הטעויות לא נחלת ההדיוט בלבד, אלא הן חלות על מומחים ואף מומחים דוגמת אנשי מקצוע בתחום השיפוטי שעה שהם צריכים לקבל החלטות (בן נון- הטיות קוגניטיביות והחלטות שיפוטיות). ודרך אגב, כל החלטה כזו שעליהם לקבל, מלווה במעיין רעש, רעש שלעיתים רבות האדם לא מודע אליו כלל, וגם מומחים דוגמת שופטים כאמור, לעיתים קרובות לא מודעים כלל לקיומו(כהנמן סיבוני וסאנסטיין - רעש).
היו שקראו לטעיות הללו או ההטיות הללו ״הלא מודע החדש״, הלא המודע החדש, הוא הפעולה הטבעית שהמוח של כל בני האדם עושה והוא כולל משימות מורכבות ביותר, משימות שהמוח שלנו עושה ללא מודעות - במודעות, וזאת בשל שיקולים כלכלים מבחינה מנטלית. התחום הנ״ל הוא שילוב של עולם הפסיכולוגיה ועולם המשפט, לכאורה עולמות שונים אבל פעמיים רבות מדובר בעולמות שלובים האחד בשני והדבר גם הגיוני. תחום בו חלה התפתחות רבה בשנים האחרונות ולו קשר הדוק לעולם המשפט הוא תחום הפסיכולוגיה החברתית-קוגניטיבית (בר-הלל - פסיכולוגיה מפתיעה והלא-מודע החדש - זמיר וטייכמן - ניתוח התנהגותי של החלטות שיפוטיות).
אפשר לומר שעיקרון זה של הלא מודע החדש, היה לב ליבו של המחקר שנעשה על ידי החוקרים דניאל כהנמן ועמוס טרבסקי. במחקרם הציגו החוקרים את כך שלבני האדם יש כביכול 2 מערכות ששולטות בחשיבה שלנו; מערכת 1 היא מערכת הפועלת בצורה מהירה, מערכת שבאה לפתור את הבעיה כאן ועכשיו, מערכת 2, מערכת איטית יותר, שקולטת ופועלת לאט יותר ובצורה מאומצת יותר. לא מסובך אם כן להבין, כי מערכת 1, המהירה יותר, גם נוטה לטעויות רבות יותר, לא מסובך גם להניח כי היא המערכת השולטת בחיי היום-יום של רוב בני האדם, אך ככה נגרמות פעמיים רבות כאמור, הטיות קוגניטיביות (כהנמן וטרבסקי - לחשוב מהר לחשוב לאט ).
תופעה של הטיות קוגניטיביות או החלטות שיתקבלו בעקבות מערכת 1, ניתן למצוא במשפט הפלילי על שלל סוגיו, ניתן למצוא הטיות מבוססות סטראוטיפים נגד שחורים בשלבים הראשונים של ההליך הפלילי(לראות שחור -גוף, דייויס, אברהרדט ופורדי ). וכן ניתן למצוא החלטות פסולות שנבעו מהטיות קוגניטיביות מבוססות גזע בשלב המאוחר ביותר של ההליך הפלילי, קרי בוועדות השחרורים(הטיה גזעית בוועדות שחרורים -קרול ומונדריק). או אפילו החלטות בוועדת השחרורים שלא קשורות לגזע אלא מבוססות רעב גרידא, רעב של השופטים היושבים בדין כמובן, רעב שתהיה לו השפעה מהותית לגבי שחרור אסירים (גורמים זרים בהחלטות שיפוטיות - דניצינגר, לבב ואבינועם-פסו). אכן, אומנם קשה להוכיח כי שופטים או שחקנים אחרים בהליך הפלילי נוטים להטיות גזעיות או נוטים להעדיף סטראוטיפים, אך מחקרים רבים אכן מאששים את כך כי הגזע ומאפיינים נוספים שלו אכן לוקחים חלק נכבד בהליך הפלילי ובהחלטות שמתקבלות בו (ילין-מור-הטיות על רקע גזעי).
יש מספר רב של הטיות שהמוח שלנו עושה פעם אחר פעם, חוקרים רבים העניקו להטיות שונות שמות שונים, הטיות שלעיתים קרובות, דומות בעיקרן ובמאפייניהן. כך לדוגמה הטיית העיגון, הטיה בה האדם נוטה לגבש עמדה או הסתמכות על הדבר הראשון שהיה זמין עבורו (כהנמן וטרסבקי - לחשוב מהר לחשוב לאט). דוגמה נוספת היא הטיית הקשב, הטיה בה האדם מעניק תשומת לב לדבר מסוים תוך התעלמות טוטלית מדברים אחרים, כך למשל יכולה קבוצה של סטודנטים לבחון סרטון מסוים בו השחקנים משחקים בכדור, להעניק תשומת לב רבה למספר המסירות של השחקנים, ולהתעלם לגמרי מגורילה מחופשת שנכנסת לפריים במשך 9 שניות שלמות (סימונס ושברי - גורליות בתוכנו) ; הטיה נוספת שרלוונטית ביותר לתחום המשפט ייתכן עם דגש לתחום המשפט הפלילי, היא מה שמכונה ״אפקט דאנינג-קרוגר״, לפי הטיה זו, האדם נוטה לחשוב כי הוא חכם יותר, מוכשר יותר ומסוגל לבצע יותר ממה שהוא מסוגל בפעול, הטיה זו גם פועלת בכיוון הנגדי ואנשים בעלי ידע נרחב מאמינים כי אחרים מבינים ברמתם, מה שלעיתים מתברר כטעות (דאנינג וקרוגר -לא מוכשר ולא מודע לכך).
הטיות אלה והטיות רבות נוספות, עלולות לגרום לתוצאות הרסניות במגוון תחומים ולאו דווקא בתחום המשפט, אך היות שעסקינן בתחום המשפט ובפרט בתחום המשפט הפלילי, תוצאה אחת הרסנית היא תופעת הרשעות השווא. בעבר התפיסה הייתה כי מדובר בתופעה זניחה, ואף על פי שיש שסבורים כי מדובר בתופעה לא רחבה במיוחד (לוי - הסכנה של הרשעות שווא בישראל) יש שסבורים אחרת וסומכים דעתם גם על נתונים (סנג׳רו - לא רק סכנה אלא תופעה). כך או כך היום לא נותר עוד ספק, מדובר בתופעה קיימת, תופעה שגורמת לעוול גדול מאוד, בעיקר למורשע, אבל גם לחברה עצמה, כי מעבר לכך שהרשענו חף מפשע וגזרנו את דינו, המבצע האמיתי של העבירה, שיכול להיות רוצח מסוכן, עדיין מסתובב חופשי בשל הטעות הזו (סנג׳רו -הרשעות חפים מפשע בארץ ובעולם גורמים ופתרונות).
בישראל קיימות מספר פרשות שונות בהן ייתכן והורשע האדם הלא נכון, הרשעות שככל הנראה נבעו מתוצאה של הטיה כזו אחרת, לעיתים מהטיות של כל הנוגעים בתיק, ממשטרת ישראל ועד לבית המשפט העליון על גלגוליו השונים. כך לדוגמה פרשת עמוס ברנס, פרשה שהתגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון מספר פעמים ושלימדה את הציבור עיוות דין מהו (פינק - בחזרה אל המשפטים החוזרים). נוסף לפרשת ברנס בה נגרם עיוות דין חמור, ישנו מקרה סולימאן אל-עביד שאף המקרה שלו נגוע ככל הנראה בשלל הטיות, ואף במקרה שלו ככל הנראה נגרם עיוות דין חמור על בסיס אותן הטיות (הלפרט וסנג׳רו - מכשול החלפת ההתניות סולימאן אל-עביד כמקרה בוחן). והמקרה אולי המפורסם ביותר שהוא גם ההליך בו ככל הנראה נגרמו הטעויות הרבות ביותר ובו נגרם גם עיוות הדין החמור ביותר, הלוא הוא מקרה רומן זדרוב, היחידי מבין המוזכרים לעיל שגם אכן זוכה זיכוי מלא במשפטו החוזר. ואשר נראה בעניינו כי נפלו טעויות רבות לאורך כל ההליך, הליך שנמשך תקופה של 16 שנים, 16 שנים בהם האדם הלא נכון הורשע והרוצח האמיתי הסתובב ומסתובב חופשי גם היום (סנג׳רו - בהחלט נפלה טעות!).
אדם שביצע עבירה חמורה כמו רצח ולא הורשע בגינה אלא אדם אחר הורשע בגינה, זה כשל חמור במערכת בטיחות קריטית, מערכת שכשל אחד בה יכול לגרום לאסון דוגמת אובדן חיים או פגיעה גופנית. במערכת בטיחות קריטית יש חובה לנקוט בשיטות בטיחות שיפחיתו את הסיכויים לאסונות. מערכת המשפט הפלילי היא אחת מהמערכות הקריטיות הללו, כשל בה, כשל דוגמת הרשעת שווא, יכול לגרום לנזק כבד הן לאזרח והן לחברה כאמור, אבל אם מדובר במערכות בטיחות מתחומים אחרים, תחומים כמו תחום התעופה, או תחום הרפואה, ברור לכל הדיוט שיש צורך לנקוט באמצעי בטיחות משמעותיים, לא כך בנוגע למערכת הפלילית, מערכת שטרם הבינו בני האדם כי היא מערכת קריטית המחייבת מאיתנו לנקוט באמצעי זהירות על מנת למנוע כשלים ואסונות דוגמת הרשעות שווא (סנג׳רו - בטיחות מפני הרשעת חפים מפשע).
כותב: עורך דין פלילי טאי שרקי
ליצרת קשר וייעוץ ראשוני ללא התחייבות פנו ל-054-755-6464.
24/07.
